סיימנו תהליך ארוך של למידה סביב הסיפור:"סרוויס צ'כי".
לסיום :
בחר/י דמות אחת (אבא/אמא/ילד/סבתא) ודרך נקודת מבטה כתוב מכתב לדמות אחרת בסיפור.
לדוגמה: הילד כותב לאבא או האמא כותבת לילד וכו..
המכתב יכתב שנים רבות לאחר הארועים המתוארים בסיפור...
כתיבה מהנה
ענת
לסיום :
בחר/י דמות אחת (אבא/אמא/ילד/סבתא) ודרך נקודת מבטה כתוב מכתב לדמות אחרת בסיפור.
לדוגמה: הילד כותב לאבא או האמא כותבת לילד וכו..
המכתב יכתב שנים רבות לאחר הארועים המתוארים בסיפור...
כתיבה מהנה
ענת
היי בני, מה נשמע? מזמן לא דיברנו.... שמעתי מאמא שנולד לך בן חדש, רציתי לומר לך מזל טוב ולסגור איתך פינה שעדיין לא סגורה בליבי, כרגע שדרכך החדשה מתחילה כשימושך כאב, רציתי לתת לך מספר טיפים לעתיד אך יש בי תחושה שאינך רואה בי אבא מספיק טוב. כשהיית ילד, היית ילד סקרן , רוצה לגלות רוצה לראות עוד דברים למרות שידעת שיש סיכונים , כשהשכן עזב והשאיר בביתנו את הסרוויס היקר והמהולל, אמא הניחה אותו במקום גבוה ובחרת לגעת בו והסרוויס נשבר והגבתי למקרה זה בצורה אלימה , כוחנית ואני מצטער על כך, חשבתי שזו הדרך שבה תלמד אבל לא ידעתי שזה מה שיהרוס בנינו את הקשר, שתדע שאני מצטער מאוד על המקרה הזה ואני כאן תמיד לצידך בכל בעיה בחייך שתמצא אותך בה...
השבמחקאוהב אבא ...
היי עדי
מחקמכתב יפה מאב לאב טרי... מה לדעתך היה משיב לו הבן?
בני היקר, עברו הרבה שנים שבהם חשבתי מה עשיתי טוב, מה עשיתי לא טוב, איפה יכולתי לעשות טוב יותר, מה עשיתי בכלל?, האם זה היה נחוץ?, מה היה אפשר לעשות אילולא זה. שנים של חרטה, דאגה ובושה. כעס על עצמי, כעס על מה שעשיתי. אמרתי לעצמי למה הייתי צריך לעשות את זה? למה באלימות? זה לא היה שווה את זה! שום דבר לא שווה את זה! את הבכי שלך, את הכאב שלך ועוד בגללי, בגלל אבא שלך. הדמות שצריכה להיות המודל לחיקוי שלך! ובהזדמנות זו הייתי רוצה לומר סליחה, סליחה על מה שעשיתי, סליחה על איך שהגבתי, סליחה על שבכית בגללי, סליחה על שהכאבתי לך!!!. שתדע שלא הייתי עושה זאת שוב, אני כל כך מתחרט על זה, אתה בחיים לא תבין. ברגע שהכיתי אותך כעסתי מאוד על כך שזה נשבר משהו כל כך יקר ערך, שסימל הרבה, שאפילו לא שמתי לב איך אני מגיב, מה אני עושה. רק אם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה... הייתי רוצה שתדע שאני אוהב אותך המון, מעריך אותך המון. מקווה מאוד שתסלח לי.
השבמחקשלך תמיד, אבא.
לינוי
מחקכתבת מכתב מרגש עד דמעות.. לא פשוט להכנס לנעליה של הדמות האלימה בסיפור.. עשית זאת בדרך מעוררת הערצה...
מה ישיב לו בנו?
בחרתי בדמות האב:
השבמחקלילדי:
אני יודע שאתה כבר מסיים צבא ויותר מארבע שנים לא דיברנו.
לא ידעתי לאן הלכת בצבא, לא הכרתי את החברים שלך, ואני רוצה לחדש את הקרבה של האבא ובן.
אני מצטער על שכעסתי עלייך והיכתי אותך בילדותך על דברים שכעסתי על עצמי, היית ילד ותחושת האכזבה שלי יצאה אלייך.
אני מצטער על איך שהתנהגתי אלייך והוצאתי את עצביי עליך בגלל העבודה הקשה שהייתה לי וחוסר ההתיחסות שנתנו לי.
אני מקווה שאתה תסלח לי.
שלך, אבא.
היי יוהד
מחקמכתב קצר ועניני... ובכל זאת הצלחת להעביר את תחושת התסכול של האב...
מה ,לדעתך, יכתוב לו בנו כתשובה?
(מכתב מהאב לבן)
השבמחקבני היקר,
מאז שעזבת את הבית, כל כך הרבה דברים השתנו. כולנו מתגעגעים אלייך, ואתה הריי צעיר עד ממש . אני יודע, שחלק מכך הוא באשמתי ואני מצטער, אני מצטער בן שלי, שגרמתי לך להרגיש כך. תחילה כאשר רק נודע לנו שעזבת, כעס בער בליבי. לא יכולתי להאמין שככה השארת אותנו, שככה השארת את אמך ואותי והלכת לדרכך. אימא, היא הסתגרה בחדר והחלה להאשים את עצמה, בכך שלא הגנה עלייך כראוי , בכך שלא הייתה שם מספיק בשבילך, וכשיצאה, לא זיהיתי בה את אותו האדם. אמך חדלה מפחד כלפיי, ואף התנגדה לי כשהרגישה את הצורך, ועל כך, אני מודה לך. שינית את פניה עד ללא הכר, אך עכשיו, היא איננה חלשה יותר. שאר המשפחה, סבתא וסבא, לא נראו חוששים לשלומך יותר ממה שנידרש, סבתא חזרה וחזרה בדבריה על כך שאתה ילד חזק, ולא נידרש לך הפינוק של אימא והחום של הבית. ואני, אני נשארתי לצפות בשינויים. ראיתי איך כל אחד ואחד מאתנו, השתנה, ואפילו אפשר להגיד, התחזק, ואז הבנתי שאינני כועס יותר, אלה גאה. אני גאה בך בן שלי שעמדת על שלך, שפרצת על החופש, ובכך גם פרצת את החופש שלנו. ועכשיו נשארנו רק אימא ואני, לא צעירים יותר כמו שהיינו, מחכים לשובך בביתנו הקטן והצפוף.
באהבה, אביך.
מריה..
מחקמעז יצא מתוק... מכתב יפה ומרגש בו השכלת ל"קשור" את כל הקצוות..לקחת בתבונתך ארוע קשה וגרמת לו להפוך לארוע ששינה את פניה של משפחה שלמה..
אהבתי מאוד..
מכתב מהבן לסבתא.
השבמחקסבתא,
הי אחרי הרבה שנים של ניתוק קשר , כתבתי ספר ובו סיפור הסרוויס הנוראי .
אני לא אשכח בחיים את הסיפור. עכשיו אני מבין כמה אני אוהב אותך וכמה זה הדדי! אני יודע שלא יכולת להתנגד לאבא שלי , גם אני לא זה קשה אני יודע. כל פעם את ניסית להעלות לי חיוך על הפנים , ליצור אווירה טובה יותר ,גם לאחר המכות שאבי נתן לי , את קיבלת את פני השבת בצורה הולמת ומחויכת (האמנם עם שמלה שחורה עקב האווירה האפלה ששררה בבית). את שבניגוד לאבי התפעלת מיופיו של הסרוויס אך אמרת שאם יישבר זה יהיה למזל. את היית מבחינתי האישה ההגיונית בבית , כך גם הצגתי אותך בסיפור.. . אני כ"כ מעריך אותך וכל יום אני מצטער על היום ההוא , אני הייתי ילד שמתעניין שסקרן בבית שאין בו דברים מעניינים ואז הסרוויס הגיע ואני כמו יתר המשפחה התפעלתי מיופיו והתלהבתי ממנו ורק רציתי לשחק, אני בחיים לא חשבתי שכך זה יגמר... הספר רק גרם לי להבין כמה שאת חשובה לי וכמה דאגת לי באותה התקופה , ואני בטוח שגם עכשיו את מסתכלת בתמונות שלי איתך (גם אני עושה את זה עכשיו ונהנה מכל רגע..) אז סבתא שלי ואני גאה להגיד שאת סבתא שלייי לאחר 8 שנים שלא דיברנו , שעזבתי את הבית בבהלה , אשמח להיפגש איתך , הבנתי עד כמה את חסרה לי.. אז מסכימה?
אוהב מלא מצטער ומתגעגע , הנכד שלך.
בני היקר.
השבמחקעברו הרבה שנים מאז שהיית ילד, רציתי להגיד לך שאני מצטער על זה שגרמתי לך לבכות, לסבול ולהיפגע כשהיית ילד קטן.
כאשר קיבלנו את הסרוויס מהדייר , אני ואימא התלהבנו ממש , ביקשתי מאימא שתניח את זה במקום גבוה שאף אחד לא יתקרב לסרוויס.
כשמעתי שהמכסה של הסרוויס נשבר התנהגתי בצורה לא טובה , התנהגתי באלימות ולא הייתי צריך להגיב ככה.
אני מצטער.
באהבה אבא.
יעקב יקירי,
השבמחקאני יודעת שהעדפת לשכוח את המקרה ששינה הכל בבית, לפני 10 שנים. אבל אני מרגישה צורך לפני מותי לסגור את הסיפור אחת ולתמיד. אף פעם לא דיברנו על היום ההוא, היום שבו התפתית ובטעות שברת את הקומקום. אני רוצה שתדע שאני ואמך ידענו שתינו שזה לא היה בכוונת תחילה. אנחנו מצטערות על כך שישבנו בשקט, פחדנו, אביך היה אז מאוד לחוץ ועצבני. הסרוויס סימל לאביך איזושהי שלווה, הישג בחיים. כשהרסת אותו הוא לא כעס עליך, הוא כעס על עצמו, על כך שלא הצליח לפרנס אותנו, על כך שלא הצליח לספק לנו כמשפחה ולך בפרט את המותרות וחלק הדברים הבסיסיים לילד בגילך. היום אתה כבר בן 16, גדלת. ובמלואך 16 שנים אני חושבת שכדי שתדע, שאביך לעולם לא הפסיק לאהוב אותך! למרות כך שהעדיף לעזוב אותנו... הוא עזב כי הרגיש בושה על מעשיו, הוא עזב כי חשב שכך יהיה לך ולאמך טוב יותר ואכן כך היה. כשאמך התחתנה עם משה שנתיים לאחר מכן המשפחה התחילה לשגשג.
אביך אוהב אהב ויאהב אותך תמיד. אנא חשוב על הדברים וכתוב לו מכתב צור איתו קשר, הוא ישמח ולך תרד אבן כבדה מהלב.
באהבה אין סופית,
סבתא.
היי אבא,
השבמחקאני יודע הייתה לסרוויס חשיבות גדולה בענייך.
אני בתור ילד התפעלתי ממנו ורק רציתי להנות ולשחק אייתו, אך בשבילך הוא היה "כל החיים שלך".
אני מצטער על שבירת הסרוויס ואתה לא מבין כמה.
הסרוויס היה יפה כל כך גם שהוא היא כפסל, כן אני ידעתי שאסור לגעת בסרוויס ואני מודה אני נגעתי בו.
אני התנהגתי לסרוויס כמשחק זה היה שטותי אבל אי אפשר להעביר את הזמן אחורה לתקופה של לפני שבירת הסרוויס.
אני מצטער על הרגע הזה גם איבדתי את אמונתך וגם איבדתי אותך
אני מאוד מתגעגע ואני ממש רוצה שניפגש אוהב הילד.
בני היקר,
השבמחקבזמן האחרון אני חושב עלייך שוב ושוב, על היום שבו גמרת את לימודייך, ועזבת את ביתנו הצפוף.
אני חושב על כל מה שהמשפחה הקטנה שלנו עברה ועד כמה קשה הייתי אתך כשהיית רק ילד.
בן שלי, אתה זוכר את הסרוויס נכון, אתה זוכר כמה כעסתי וכמה הכאבתי לך... בן שלי כשיהיו אלה הילדים שלך, אל תנהג כמוני. אני כל כך מצטער שלא הייתי האב שרצית שאהיה ועל כל שגרמתי לכל בני הבית. אני טעיתי בני, אני טעיתי. כל כך הרבה זמן הרגשתי נבגד. הרגשתי שאף אחד אינו מעריך את יכולותיי ואין לי מקום בעולם הזה. אפשרתי לאכזבה שלי להפוך לכעס ולגורם הפחד של כולכם. אנא סלח לי בני, ודע שהשתנתי. אחרי שעזבת, אמך עזבה אותי גם כן, הרגשתי בודד, אך הבנתי שאינני מסב לה אושר. והריי אני עדיין אוהב אותה, וכך גם אותך בן שלי. כל המתרחש הוביל לכך שפתחתי את עיניי לראשונה, והבנתי, אני הייתי הגורם להתפרקות המשפחה. ואז החלטתי, אני לא אגרום לכך שוב, החלטתי לשנות את עצמי.
אז בן שלי, אולי תחזור לבית הילדות שלך ותבלה מעט זמן עם אביך.
שלך באהבה רבה, אבא.
לאבא היקר,
השבמחקזה אני , הילד הקטן שלך.
אתה עדיין זוכר אותי ? אני יודע שנפרדו דרכינו כשסיימתי את הלימודים שלי ועזבתי את הבית.. אפילו שנוכחותך הייתה בבית, עדיין, לא באמת היית שם, אני זוכר שהכל השתנה מאז ששברתי את הסרוויס שלך אבא, זהו דבר שיהיה חרוט בליבי לנצח, אני זוכר שהייתי מאוד סקרן לגביו ותמיד רציתי לגעת בו למרות שידעתי שהסרוויס חשוב לך יותר מכל דבר בעולם. כששברתי את הסרוויס אתה הרבצת לי בחוזקה, הצלקות האלה נשארו עימי עד היום, הם הדברים הקטנים היחידים שמזכירים לי אותך אבא. אני זוכר שבאותם רגעים, הייתי חלש, מפוחד והרגשתי עזוב, אני עדיין בעצמי חושב שדרך החינוך שלך לא הייתה נכונה, אבל בזכותך גדלתי להיות מי שאני היום. ועוד דבר שאני לעולם לא ישכח הוא הרגע שבו איחלתי לך למות, לך, אבא שלי, בשר מבשרי, ועכשיו, ''כשמשאלת חיי'' התגשמה אני מרגיש הכי נורא בעולם. אני מצטער אבא, אני לא באמת התכוונתי, הייתי פגוע וכאוב אבל עכשיו, כבר מאוחר מדי, אני לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור ולבקש ממך סליחה. בגלל שעזבת אותי, עזבת את כולנו.
אבא, אם אתה שומע אותי עכשיו בשמיים, אני רוצה שתדע שאני מצטער, ושאני סלחתי לך.
אוהב אותך לעולמים, הילד הקטן שלך.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקמכתב מהבן לסבתא :
השבמחקסבתא , אני לא יודע איך להתחיל מכתב זה . אני פשוט מתגעגע אלייך .
כל יום שעובר אני חושב עלייך , מאז שעזבת את העולם הזה יש איזה שהוא חלק בלב שלי ששמור רק לך . חשבתי המון האם לרשום לך מכתב זה אבל אני חייב לסגור מעגל עם ליבי ואיתך ולראות כמה עברנו ב10 שנים האלה עד לרגע זה :
הערב הראשון כשהערת אותי ואמרת לי שעוזבים את הבית וזה לטובתי.
ואני זוכר שהייתי צריך לעבוד קשה כדי שתהיה לנו קורת גג אמתית ,
ואני כל כך אוהב אותך , למרות כל הזמן שעבדתי קשה ולמרות שלא היה לנו כלום את דאגת שאני ירגיש שיש לנו הכל לאו דווקא חפצים אלה רגשות ואהבה ותחושת עידוד .
עד ששכרנו את הבית הראשון שלנו ביחד זה היה רגע מאושר כלכך שמחנו .
ומאז רק רגעים טובים היו לנו
אני זוכר שהתחננת שאני אתגייס לצבא ואשרת כמו כל השאר .
ואז ביום האחרון בצבא , שחילקו לנו תעודות ראיתי את עיניך מלאות בגאווה שסיימתי כקצין בהצטיינות אני כל כך שמח ששכנת אותי ללכת לצבא .
ואחר כך כשלמדתי אומנות של צילום כלכך תמכת בי ובזכותך גם מצאתי שם את אהבת חיי .
ואז ברגע שחלית הרגשתי שחרב עולמי אך מכיוון שעברנו הרבה , הייתה לנו אופטימיות מסוימת
ואז נולד אביב ואחרי חודש את נפטרת . קשה לי מאוד להיפרד ממך
את זאת שהוצאת אותי מהמקום הנורא שהיינו בו והבאת אותי למה שאני כיום ,
ולכן קשה לי לרשום את המכתב הזה מכיוון שאני מרגיש שזה איזה שהיא פרדה אבל אני אף פעם לא אשכח אותך ואת הרגעים המאושרים שלנו ביחד
ואם את שואלת .. אני לא הולך לפגוש את אבא ולא הולך להגיד לו שיש לו נכד
אני יודע שזה אל בסדר ולא צריך לנטור טינה פשוט קשה לי תביני אותי אני יודע שאת מבינה .
ובקשר לאמא ... אני כל הזמן חושב עליה ואולי יום אחד אדע מה איתה ואיפה היא נמצאת .
אני אוהב אותך סבתא . לעולם לא אשכח אותך .
היי ילד שלי,
השבמחקהרבה זמן לא נפגשנו, אני מתאר לעצמי שכבר יש לך ילד או שתיים, אמא סיפרה לי שעברת לגור בראשון לציון אחרי שסיימת צבא. אני רוצה לדבר איתך על אותו היום, שבו הכיתי אותך בגלל ששברת את הסרוויס, באותו היום הייתי עצבנית בגלל משהו שקרה בעבודה, אתה יודע שאני לא קיבלתי את הכבוד שמגיע לי שם ואני פשוט באתי הביתה ופרקתי עלייך את העצבים שלי, אני מצטער זה ממש לא היה במקום ואתה לא היית צריך לשאת באשמה !! באותה התקופה הסרוויס הזה נראה בשבילי הכל, שכל עוד יש לי אותו יש לי סיבה לחיות, כל חיי סבבו סביבו.
אני ואמא היינו מדברים המון על אותו היום אחרי שעזבת את הבית, כשהיית בתיכון דברים התחילו להסתדר בעבודה ובחיים ומאז רק טוב לי ולאימא, אני בטוח שסבתא גם שומרת עלייך מלמעלה.
אמא אמרה שהיא בחיים לא תשכח את היום הזה ושזה היה מיותר, חשבתי על זה הרבה ובסוף החלטתי שאני צריך להתנצל בפנייך ושאנחנו צריכים ללבן את העניינים בנינו, ושוב אני מצטער.
באהבה גדולה, אבא
מכתב מהאימא לבן:
השבמחקשלום בני אתה עדין זוכר את אימא, אחרי מה שקרה עם הסרווס אני אף פעם לא סלחתי לעצמי, אני חושבת שגם אביך לא סלח לעצמו, אחרי המכה אני חושבת שהוא הרגיש שעולמו נשבר, אחרי הכול אתה ההצלחה הכי גדולה שלו תסתכל על עצמך השגת עבודה אישה, כול מה שאביך לא הצליח אתה ההצלחה הכי גדולה בחייו גם אם לפעמים רבנו אני יודעת בפנים שהוא אהב אותך.
אוהבת אימא.
משהו יכול לעזור לי לכתוב מכתב לילד של הסיפור הסרוויס הצ'כי
השבמחק